ציור כמחאה

עד להמצאת המצלמה לציורים משום שהם היו המדיה הפופלארית לעשיית תמונות. הציורים שצוירו בעבר בעיקר עסקו בהנצחת האדם, סגנון הפורטרט (דיוקן) או ציורי משפחה. אך כמובן שהיו ציירים שציירו נופים, חיות, טבע דומם ועוד. הציירים היו מציירים בשיטות המוכרות, וחלקם אף המציאו סגנונות ציורים שעד היום הן בשימוש לדוגמה, קוביזם שהומצא ע"י פיסקו, אקספרסיוניזם שהומצא ע"י ואן גוך, גוגן ומונק. בתחילה הציור לא שימשה מדיה להבעת מחאה כלשהי.

אמנות לא כוללת בתוכה רק ציור, אלא עוד סוגים כמו – פיסול, ריקוד, שירה ועוד.

לאורך שנים אמנים מכלל צבעי הקשת של האמנות הביעו דעה או מחאה באמצעות מוזיקה, ריקודים ועוד. מחאה זו דרך האמונות קיימת גם במוזיאונים המודרניים.

ציור הוא תחום באמנות המתאר את היצירה באופן גרפי על גבי משטח בעזרת צבע, היוצר קווים וכתמים. בעזרת טכניקות שונות, הצייר יכול ליצור אשליה של אור, תנועה, נפח ועומק. באמצעות הציור יכול האמן לבטא רגשות, דעות והשקפת עולם.

בטיפול באמנויות מקובלת השיטה בה המטפל בוחן את ההעברה הנגדית באמצעות האמנות, על ידי ביטוי אמנותי של המטופל, של הקשר הטיפול או של היבט מסוים בקשר ובחינתו באופן שמסייע למטפל לגלות תובנות נוספות אודות המטופל.

מסר פירושו – רעיון מרכזי שרוצים להביע ביצירות אמנות, ספר, נאום, שיחה וכו'. לדוגמה – "לא הבנתי את המסר של הסרט".

העברת מסרים מחאתיים דרך ציורים

אמנות מחאה נוצרת כתגובה לאירוע לדמות או למצב שכלפיו מביע האמן ביקורת או התנגדות.

כאשר מדברים על אמנות מחאה, מתייחסים בעיקר למחאה פוליטית, מחאה נגד השלטון או מחאה כנגד תחלואים בחברה ובתרבות (תרבות הצריכה לדוגמה). לרוב, מדובר באמנות שעוסקת בתגובה למלחמות או לשפל כלכלי, מחאה על החלטות שלטוניות שפוגעות בכלל העם או במיעוט פוליטי וביקורת כנגד הדרה או דיכוי של קבוצות מסוימות בחברה (שוביניזם וגזענות לדוגמה).

יצירות מחאה מן העבר:

1."אולימפיה" – הוא ציור מאת הצייר הצרפתי אדוארד מונה משנת 1863. זהו ציור שמן על בד. הציור מוצג במוזיאון ד'אורסה שבפרי.

הציור מתאר אישה שכובה בתנוחה קלאסית של אלה רומאית שמישירה מבט אל הצופים. פרטים אחדים בציור מרמזים שמדובר זונה. מאנה אומר כי גם אישה שכזו ראויה להיות נושא לציור אומנותי וכי כל הנושאים לגיטימיים לציור. ידה של אולימפיה מכסה את אזור הערווה וכביכול מסתירה אותו, אך למעשה מושכת את תשומת הלב של הצופים לכיוונו.

כאשר מאנה צייר את אולימפיה כדמות עירומה בתנוחת הסבה על מיטה, הוא התכוון להזכיר את הציור של טיציאן"ונוס מאורבינו", וכהתרסה כלפי המסורת והאקדמיה.

בציור של מאנה מוצגת משרתת שחורה המביאה לאולימפיה זר פרחים, כנראה מאחד המחזרים שלה. לצדה של אולימפיה שוכב חתול שחור. במקום הכלב שמסמל נאמנות, מאנה מצייר חתול שמסמל ערמומיות, אי נאמנות ועצמאות, ובכך בא להעיד כי אולימפיה היא אישה בזכות עצמה, שלא נתמכת בגבר – ואף למעלה מכך, שמפילה גברים ברשתה. אולימפיה מישירה מבט אל הצופה ויוצרת עמו קשר עין, משמע, היא לא מתביישת במערומיה. לצדה יש כמה אביזרי פיתוי: נעליים, צמידים, פרח ועגילים.

כשהציור הוצג בסלון בפריז הוא עורר שערורייה מכמה סיבות:

• הצגת ונוס כזונה יוצרת פורנוגרפיה – מקצוע הזנות לא נראה כמעט באמונת באותה התקופה, מפני שנחשב לא מכובד.

• פגיעה במסורת – מאנה לקח ציור מפורסם ומכובד, מוכר מהמסורת, העתיק אותו אל נושא בעל ערך נמוך ובכך פגע בבורגנות.

• סיבה אומנותית – צייר שצייר שלא לפי חוקי הפרספקטיבה נחשב לצייר כושל שלא התמצא בעבודותיו. מאנה ידע לצייר "נכון", אבל בחר במכוון שלא לעשות כן.

הציור אמנם עורר שערורייה, אבל אי אפשר להתעלם מכל האלמנטים שמאנה הוסיף לציור. כל אחד מהם חשוב ומסמל עוד מסר בתוך היצירה המחאתית שלו.

2.היטלר אדם עליון שבולע זהב ופולט זבל – נראה היטלר כשקרביו מלאים מטבעות. הכותרת אומרת: היטלר אדם עליון, בולע זהב ופולט זבל (גבבה, פסולת).

תיאור הפיכת הזהב לגבבה משמש ככלי ניגוח פוליטי שמתייחס לכספים הרבים שקיבל היטלר מאנשי תעשייה עשירים שתמכו בו. היצירה מתארת פעולת בליעה ועיכול שבה הופך הזהב לחסר תוכן ומשמעות. העבודה מתכתבת על דרך הניגוד עם אגדת העם הגרמנית הידועה של האחים גרים: עוץ לי גוץ לי , אשר בה הופך הקש לזהב.

הארטפילד שיוצא במחאה כנגד השלטון הנאצי נאלץ לברוח מברלין ב-1933.

הארטפילד הוא אמן גרמני שיצר בשנות ה30 -פוטו-מונטאגים המבקרים את המשטר הנאצי. לצילום יש כוח שכנוע לכן בוחר הארטפילד בטכניקה בה הוא יוצר חיבורים של צילומים שונים ולעיתים אף יצר תצלומים חדשים או העתיק והדפיס תצלומים קיימים חיתוך הצילומים והרכבתם מחדש בשלב הסופי צולם הפוטו-מונטאג לתשליל שאליו הוצמד פס טקסט, ואז הודפס הפוזיטיב וממנו הלוח להדפסת הפוטו-מונטאג בכתב עת. בתקופת הרייך השלישי יצר הארטפלד פוטומונטאגים, שתוכנם ביקורת פוליטית נוקבת.

שתי היצירות שהופיעו בדוגמאות בעצם ממחישות שלאורך כל ההיסטוריה היו יצירות מחאה בכל מיני סגנונות ומסרים.

גם אני בתור אמנית השייכת לסגנון האקספרסיוניזם, הבעת רגשות, מציירת ציורי מחאה על מנת להביע את רגשותיי או מחשבותיי.

בביבליוגרפיה:

ויקיפדיה העברת מסרים בפסיכולוגיה.

אתר מילון

ויקיפדיה

אומנות כמחאה