דיכאון

כל מה שרציתם לדעת על דיכאון

דיכאון היא מילה מוכרת כמעט לכל בני האדם כיום. רבים חווים אותו ולא יודעים (ממש כמו הקורונה זו שללא תסמינים..) הם מתארים את הדיכאון כתקופה לא טובה שהתפתחה בעקבות גורם מסוים, וכשהוא יעלם, ייעלמו איתו גם תחושת הדיכאון.

בואו נודה על האמת, אין באמת מודעות לדיכאון ויש מצב שחוויתם אותו ופשוט לא הייתם מודעים אליו. היעדר מודעות וחוסר היכולת לזהות מצב נפשי פנימי מקשים על אנשים להבין שמה שעובר עליהם הוא דיכאון.

חוסר המודעות לתחושות הפנימיות איננה רק משהו סובייקטיבי, מחקרים מראים כי ישנם מקרים רבים של דיכאונות לא מאובחנים ולא מטופלים כראוי.

מעבר לחוסר המודעות והקושי בהבחנה בין עצבות לבין דיכאון, גם מרכיבים של בושה, חשש מדעות קדומות, מחשבה שאף אחד לא יבין ושאין טיפול לעצב, מונעים מאנשים רבים את איכות החיים שמגיעה להם.

הקודם
הבא

לא תמיד קל לשים את האצבע על הנקודה בה הקושי הופך לכדי דיכאון, מאחר וכולנו חווים תקופות קשות יותר בהן מצב הרוח שלנו ירוד. אם אכן מדובר באפיזודה חולפת, היא תעבור עם הזמן ויהיה שיפור במצב הרוח. במצבי דיכאון, לעומת זאת, ישנה פגיעה במצב הרוח והתפקוד לעיתים ללא סיבה נראת לעין או שלא בפרופורציה לאירוע החיצוני. במרבית המקרים נלווים לדכדוך גם פגיעה בתיאבון או בשינה, אובדן עניין והנאה, קשיי ריכוז, עצבנות ותחושות ייאוש ומחשבות אובדניות, כאשר אלו קיימים לאורך תקופה ממושכת של מספר שבועות לפחות.

"אם לא קיבלתי 100, זה לא שווה את זה" או "כולם יצחקו עליי".

גורמים לדיכאון

גורמים לדיכאון

דיכאון הוא מצב רפואי נפוץ המתאפיין בתקופות ממושכות של מצב רוח ירוד, הערכה עצמית נמוכה ותחושות עזות של עצבות, ריקנות או ייאוש. דיכאון יכול להיות מלווה בירידה בעניין או בהנאה מפעילויות מהם הפרט נהנה בעבר, בירידה באנרגיה ובתחושת עייפות או בירידה בריכוז. תסמיני דיכאון עלולים להשפיע על התפקוד היומיומי של הפרט בתחומים שונים למשל – מבחינה חברתית או תעסוקתית.
קיימת חשיבות רבה לגילוי וטיפול מוקדם ככל שניתן על מנת למנוע פגיעה באיכות החיים. דיכאון עשוי להיגרם ממכלול של גורמים גנטיים, ביולוגיים, סביבתיים ופסיכולוגיים.

  • גורמים פסיכולוגיים – למרות מרכזיותם של הגורמים הביולוגים, במרבית המקרים הם משולבים ביחד עם גורמים פסיכולוגים. גישות המתמקדות בגורמים הפסיכולוגים הקשורים בדיכאון מצביעות על דפוסי חשיבה נוקשים ובלתי יעילים, עיבוד שלילי של מידע, ערך עצמי נמוך, חוויה של חוסר אונים ועוד. נטיות אלו משולבות פעמים רבות בחוויות חיים קשות.
  • גורמים ביולוגים וגנטיים – גורמים אלו נוגעים לחוסר איזון ביוכימי בחומרים הקשורים בויסות מצב הרוח (כסרוטונין נורפינפריין), פגיעה בוויסות ההורמונלי ואף שונה במבנים מסוימים במוח. כמו כן, מחקרים אשר נערכו בקרב משפחות ותאומים מצביעים על קיומן של השפעות גנטיות-תורשתיות.
  • מנגנון ביולוגי – ידוע שבנוסף לגורמים פסיכולוגים, סביבתיים וגנטיים העלולים לגרום לדיכאון, קיים גם בסיס ביולוגי. דיכאון מתפתח כאשר ישנה הפרה באיזון מוליכים עצביים במערכת העצביים המרכזית. וויסות החומרים המוליכים העצביים הוא בסיס הפעילות של מרבית התרופות נוגדות הדיכאון הקיימות/הישנות. תרופות אלה מעכבות את החזרה של סרוטונין, נורפינפריין או הדופמין מהמרווח הבין תאי (סינפסה) אל התא הקודם ובכך מעלות את רמת המוליכים העצביים הלווי במרווח הבין תאי.

דרכי טיפול

נכון לשנת 2021 ישנן לא מעט דרכים לטיפול  בדיכאון ואף ניתן להחלים ממנו. גילוי מוקדם יפחית את הסיכום להחמרת ההפרעה ואת השפעותיה הנלוות בתפקוד היומיומי. במקרים קשים יותר של דיכאון מומלץ לשלב בין טיפול תרופתי ולא תרופתי.

טיפול לא תרופתי

קיים מגוון רחב של טיפולי פסיכותרפיה (טיפול שיחתי). הטיפול מתבסס באמצעות שיחה המונחית על ידי אנשי המקצוע (פסיכותרפיסט, פסיכיאטר, פסיכולוג, עובד סוציאלי ועוד).
מטרת הטיפול בשיחה היא לעזור למטופל לזהות מחשבות שליליות וללמד אותו כיצד להחליף אותן עם מחשבות חיוביות ובריאות יותר.
בתהליך הטיפול עובדים על חזרה להנאה דרך החייאת הדברים הטובים או מציאתם מחדש  על מנת לקדם את המטופל חזרה לתפקוד.

נמצא כי טיפול לא תרופתי לצד טיפול תרופתי הוא היעיל ביותר להפחתת הדיכאון.

טיפול תרופתי

קיים מגוון רחב של טיפולים יעילים ובטוחים לדיכאון, הם מבוססים על מחקרים שהראו כי תרופות שונות לטיפול דיכאון הן בעלות יעילות דומה. הטיפולים התרופתיים המקובלים לטיפול בדיכאון הם תרופות סינתטיות ותרופות ממקור צמחי. החלטת הרופא באיזו תרופה לבחור מבוססת על תופעות לוואי האופייניות לכל תרופה, סבילות החולה לתרופה, הסבירות להתמיד בנטילת התרופות וכן שיקולי עלות התרופה לחולה.

על פי רוב, הזמן הממוצע שלוקח לתרופה להשפיע באופן מיטבי, הן מבחינה קלינית והן מבחינה כימית, הוא כשבועיים עד חודש וחצי. על המטופל להיות במעקב רופא במשך כל תקופת הטיפול על מנת להתאים את סוג התרופה והמינון ולהימנע מתופעות לוואי. הפסקת התרופות ללא פיקוח רפואי יכולה לגרום להחמרה בתופעות דיכאוניות חרדתיות. בנוסף, הפסקה פתאומית יכולה לגרום להופעת תופעות לוואי כמו בחילות, כאב ראש וסחרחורות.

התחלתי לחפש תשובות לשאלות שלי בעולם הפסיכיאטריה ודווקא כאן התחלתי לקבל תשובות. והן הגיעו ממקומות שונים ומגוונים, אבל המקור העיקרי היה הטיפול שעברתי.

עליי, על הדיכאון ועל ההתמודדות מולו

מגיל מאוד צעיר סבלתי מדיכאון, תודה לאל לא קשה, אבל עדיין דיכאון, וזה קרה בגלל שילוב של אירועים בסביבה הקרובה והרחוקה.
כילדה הייתה עוד תמימה.. אבל לא טיפשה. נחשפתי לאירועים לא קלים כבר מילדותי. למדתי על בשרי לחוות את כל הסימפטומים של דיכאון, אבל התמימות שלי הובילו אותי להתמודד עם המצב ולהמשיך הלאה כי הייתה לי תקווה שלא כל האנשים רעים או פוגעים בכוונת תחילה.

 

התמימות והתקווה שלי התנפצו לגמרי לפני 3-4 ברגע בו חוויתי את המשבר הקשה ביותר בחיי.

לאחריו, אט אט הפסקתי לתפקד, פרשתי מכל המסגרות שהייתי בהן – עבודה ולימודי תואר ראשון. העזיבה שלי מהתואר גמרה אותי מנטלית. זו הייתה הפעם הראשונה שבחרתי להיות במיטה ולא לעשות כלום מרוב עצב. לא ידעתי איך להתמודד עם הסיטואציה. היא הייתה גדולה עליי, ולא יכלתי להתמודד איתה לבד. הייתי חייבת עזרה, והבנתי שהמסגרת הטיפולית שהייתי באה לא מספיקה באותה התקופה.

למזלי חברה מצאה לי מקום שהוא המהווה אלטרנטיבה לבתי חולים פסיכיאטריים –חלופה אלטרנטיבית של בית מאזן ולאשפוז יום. הכללים בו נוקשים פחות וניתן לצאת לסופי השבוע לבקר את המשפחה.  
במקום הזה התחלתי לקבל טיפול מקיף ומותאם לי יותר מבעבר – פסיכיאטר שדייק בתרופות שקיבלתי אז, מטפלת מעולה שעד היום מלווה אותי.
לאחר שנתיים מחוץ לכל מסגרת אפשרית בגלל חוסר היכולת שלי לתפקד. הצלחתי להתאושש. הדרך שלי הייתה מלאה במכשולים ולא פעם  הדיכאון השתלט. בבחינת צעד קדימה שניים אחורה (רק בלי הטו דו דו).

הדיכאון היווה את הבעיה שהייתי צריכה לפתור באמצעות תהליך טיפולי מקיף שהציף המון רגשות, מחשבות ואפילו טראומות עבר שעלו במהלך הטיפול.
במהלך הטיפול השיחתי שילבתי גם טיפול תרופתי נכון וכך התחלתי לעבור שיקום מאוד אינטנסיבי שהמטרה הסופית שלו היא לחזור לתפקוד מלא.

לאחר 3 שנים של שיקום אינטנסיבי התחלתי לחזור למסגרות הרגילות של החיים – עבודה, לימודים, חברות ושינוי דפוסים שהפריעו לי ולא האמנתי שאצליח לשנות.

מה אני מנסה להגיד בזה – שאפשר לשנות הכל ולהתמודד עם בעיות נפשיות.

לקח לי זמן להבין שאני לא אשמה בבעיות הללו.

השחרור מהאשמה עזר לי לקחת אחריות באופן מקדם ולא באופן ביקורת עצמית שלילית ומכאיבה.

ללכת לטיפול פסיכולוגי כלשהו אין זה אומר שאתם משוגעים או לא נורמליים.

אתם יודעים למה?
כי המילה ביוונית פסיכה = נפש, אז תזכרו שלכולנו יש נפש, ואף אחד לא משוגע!

אז אחרי שקראתם הכל, איפה פגש אתכם הדיכאון בחיים?

כתיבת תגובה