ציור הקיר "גרניקה" של פבלו פיקאסו נחשב לאחת מיצירות האמנות החזקות ביותר במאה ה-20. היצירה, שנוצרה כמחאה בעקבות הפצצת העיירה גרניקה, אינה רק פרק בהיסטוריה של האמנות, אלא גם סמל אוניברסלי לכאב המלחמה ולהתמודדות עם טראומה. כוחו של הציור חוצה גבולות וזמנים – מהשפעה על אמנים ויוצרים ברחבי העולם ועד להשראה בשוק האמנות בישראל של ימינו. גם היום, ניתן לראות בגלריות ובתערוכות השפעות ישירות ועקיפות של פיקאסו גרניקה, דרך דימויים חזקים, קומפוזיציות דרמטיות, וצבעוניות מונוכרומטית שמעוררת תחושת מחאה חזקה.
כיצד בדיוק משפיעה "גרניקה" של פיקאסו על האמנות המקומית ועל קהל שוחרי האמנות בישראל? על כך ננסה לענות באמצעות סקירת הרקע והמשמעות של היצירה, והקשרים שאותם ניתן לייצר בינה לבין חוויות עכשוויות בישראל. יצירות רבות בישראל מתכתבות עם נושאים של טראומה, אלימות ותקווה, ובמקרים מסוימים ניתן למצוא בהן הדים חזותיים ורעיוניים ישירים לפיקאסו גרניקה – כאיקון של אמנות מחאה רגשית, חוצת גבולות וזמן.
תוכן עניינים
מי זה פבלו פיקאסו?
פבלו פיקאסו ש,חי בין השנים 1973-1881, היה צייר ספרדי ואחד האמנים המשפיעים והחשובים ביותר באמנות המודרנית. הוא היה אמן רב-גוני ופורה במיוחד, שיצר לאורך כ-79 שנות קריירה מאות ואלפי יצירות במגוון סגנונות ותחומים. בין היתר, פיקאסו נודע כמייסד-שותף של זרם הקוביזם פיקאסו. סגנון אוונגרדי שפירק אובייקטים לצורות הנדסיות והציגם מכמה נקודות מבט בו-זמנית, ובכך חולל מהפכה בעולם האמנות בתחילת המאה ה-20. יצירותיו של פיקאסו עברו אבולוציה מתמדת, החל מהתקופה הכחולה והוורודה הרגשיות, דרך השפעות אפריקאיות, הקוביזם, הסוריאליזם, הנאו-קלאסיקה ועוד – מה שמעיד על חיפושו הבלתי פוסק אחר ביטוי חדשני.
חשוב להבין את מעמדו של פיקאסו כדי לתפוס את השפעת "גרניקה": פיקאסו היה לא רק אמן חדשן, אלא גם ידוען עוד בחייו. כבר בשנות ה-30 של המאה שעברה, הוא היה אמן מפורסם בעולם, ולכן רבים ציפו ממנו להתייחס באמנותו לאירועים הרי גורל. אכן, פיקאסו גרניקה הינו ציור הקיר שנוצר בשנת 1937. הוא הפך לאחת היצירות המזוהות ביותר עם שמו של פיקאסו. בעוד שרבות מיצירותיו של פיקאסו זכורות בזכות החדשנות הסגנונית שלהן, רק יצירה אחת שלו זכורה במיוחד כמסר אנטי-מלחמתי רב-עוצמה ,והיא הגרניקה.
למה גרניקה היא ציור מפורסם של פיקאסו לעומת יצירותיו האחרות?
לאורך הקריירה העשירה של פיקאסו, הוא יצר יצירות מפורסמות רבות, אך "גרניקה" ניצבת במעמד מיוחד כציור מפורסם של פיקאסו, אולי המפורסם ביותר. יש לכך כמה סיבות מרכזיות:
- הנושא והמסר: אם המונה ליזה נחשבת ליצירה אמנותית מפורסמת בקנה מידה עולמי על שום חיוכה החידתי של הדוגמנית, הרי שגרניקה מפורסמת בשל האמירה החריפה שלה נגד המלחמה.
- היקף ההשפעה והתהודה: "גרניקה" הוצגה לראשונה לקהל בתערוכה בינלאומית בפריז 1937, ולאחר מכן נדדה ברחבי העולם (מצרפת ומדינות סקנדינביה ועד אמריקה). היא הוצגה במוזיאונים מרכזיים כמו המוזיאון לאמנות מודרנית (MoMA) בניו יורק. הסיור העולמי הזה תרם להפיכתה של היצירה לסמל בינלאומי. במשך השנים "גרניקה" צברה מוניטין כסמל מחאה גלובלי בזמן מלחמת העולם השנייה.ייחוד אמנותי וטכני: "גרניקה" מתאפיינת בממדים עצומים, גודלה לבדו הופך אותה לבולטת בין ציורים של פיקאסו ואף בין ציורי שמן באופן כללי. הקומפוזיציה הסוחפת בשחור-לבן-אפור בלתי נשכחת, במיוחד על רקע העדר הצבע – בחירה מודעת של פיקאסו שנועדה לדמות את תחושת תצלומי העיתונות בשחור-לבן שתיעדו את האסון. הוויתור על צבעוניות לטובת פלטת אפור דרמטית מוסיף לכוחו המצמרר של הציור. השילוב בין מעמדו של האמן, הנושא ההיסטורי הטעון, ההפצה העולמית והסגנון האמנותי הנועז – כל אלו תרמו לכך שהגרניקה של פיקאסו הפכה לאחד הציורים המפורסמים של פיקאסו, והמשפיעים ביותר שנוצרו אי פעם. לכן, כשמדובר בהשפעה על שוק האמנות בישראל, טבעי שדווקא "גרניקה" – יותר מכל ציור מפורסם אחר של פיקאסו – תשמש נקודת ייחוס מרכזית. בתוך כך, כדאי לזכור שיצירות אייקוניות אחרות כמו מונה ליזה ציור של דה-וינצ'י מפורסמות מסיבות שונות לחלוטין, מה שממחיש את ייחודיותה של "גרניקה" כפיסת אמנות מחאתית.
מה קרה בעיירה גרניקה בספרד?
כדי להבין את "גרניקה" של פיקאסו, חשוב להכיר את ההפצצה האכזרית על העיירה גרניקה שבצפון ספרד, במהלך מלחמת האזרחים בשנת 1937. מטוסי קרב גרמניים ואיטלקיים, בפיקודו של פרנקו, הפציצו את העיירה ביום שוק, כשהמוני אזרחים – נשים, ילדים וזקנים – נמצאו במרכז העיר. במשך כשלוש שעות הומטרה אש כבדה, העיירה נחרבה ואלפים נפגעו או נהרגו. גרניקה, סמל לחופש הבסקי, נבחרה במכוון כדי לערער את רוח ההתנגדות. האירוע חולל זעזוע עולמי, עם תיעוד קשה בעיתונות ודיווחים מצולמים שתפסו גם את עיניו של פיקאסו בפריז. הציור "גרניקה" שיצר בעקבות זאת הפך לסמל אמנותי מטלטל של כאב, טראומה ופוסט טראומה לאומית. בכך נוצר חיבור עמוק בין העיירה גרניקה ובין ציורו – כעדות בלתי נשכחת לזוועות המלחמה.
גרניקה פיקאסו: איך היא נוצרה?
גרניקה פיקאסו אינה רק יצירת אמנות – היא הצהרה חזותית נוקבת על אימת המלחמה. פיקאסו הצליח לתעל את הזעזוע העמוק שלו לאמצעי ביטוי חזותי חד, חסר צבע אך רווי ברגש. הבחירה בגווני שחור, לבן ואפור לא נועדה רק לשחזר את מראה תצלומי העיתונות, אלא ליצור תחושת ניכור ומרחק רגשי – מעין תיעוד מצולם של זוועה. שלא כמו ציור בצבעי מים, שמעניק לרוב תחושת רכות ושקיפות, ציור השמן של פיקאסו נטוע בכובד, צפיפות ודחיסות שממחישים את הכאב, האובדן והפירוק.
פיקאסו גרניקה הפכה עם השנים לנקודת ציון תרבותית בינלאומית. יצירה זו לא רק מגיבה למציאות – היא משנה אותה. בזכות חשיפתה בתערוכה העולמית בפריז ולאחר מכן במסעה ברחבי העולם, היא השפיעה על תודעה ציבורית רחבה והפכה לסמל של מחאה אמנותית. אמנים מכל זרמים ומדינות למדו ממנה כיצד ציור יכול להפוך לכלי פוליטי, רגשי ואנושי. גם כיום, כשעוסקים ביצירות שנולדו מתוך טראומה לאומית – גרניקה פיקאסו ממשיכה להוות השראה לאמנים ומחנכים כאחד, ותשאר חקוקה בזיכרון התרבותי עוד דורות קדימה.
ציורים של פיקאסו: המשמעות של גרניקה
כדי להבין את העוצמה של ציורים של פיקאסו בכלל ושל פיקאסו גרניקה בפרט, כדאי להתבונן בסמלים המרכזיים שמרכיבים את הציור ולהבין כיצד הם משקפים את עומק הסבל האנושי. לפניכם טבלה המרכזת את הדמויות והמשמעויות המרכזיות מתוך גרניקה:
דמות/אלמנט בציור | המשמעות המרכזית |
האם עם התינוק המת | שברון לב, יגון אמהי, סמל לאובדן אנושי אוניברסלי. |
האישה הנשרפת | חוסר אונים מול הרס, סבל של אזרחים חפים מפשע תחת אש. |
נושאת המנורה | סמל לתקווה, אור המצפון, או ייצוג של הרפובליקה הספרדית. |
הסוס הגועה | האנשה של העם הספרדי – אצילי, פצוע ומיוסר. |
השור השותק | פירוש אפשרי: פשיזם ברוטלי, תרבות ספרד, מוות – דו משמעות מרובדת. |
החייל ההרוג עם הפרח | קורבן לוחם וסמל לרוח ההתנגדות ותקווה מתוך הרס. |
מנורת החשמל (ה"עין") | שילוב בין השגחה עליונה לתחושת איום – אור שהוא גם פצצה. |
במובנים רבים, גרניקה מצליחה לגעת גם בתחושות אנושיות עכשוויות כמו דיכאון והתמודדות עם חרדה – וממחישה כיצד אמנות חזקה יכולה לעזור להבין, לעבד ולהרגיש כאב שנמצא מעבר לזמן ולמקום.
הקשר שבין ציור של פיקאסו ה"גרניקה" לטבח של 7 באוקטובר
לאחר שהעמקנו במה שהניעה וביטאה "גרניקה" בתקופתה, עולה שאלה כואבת: האם יש קווים מקבילים בין זוועות העבר ההן לבין הטבח שאירע בישראל בתאריך 7.10.23, באותה שבת שחורה?
ב-7 באוקטובר 2023 ביצע ארגון חמאס מתקפת טרור קשה על יישובי עוטף עזה ופסטיבל מוזיקה סמוך. בתוך שעות ספורות נרצחו באכזריות יותר מ־1,200 ישראלים, רובם אזרחים – כולל נשים, ילדים וזקנים. 251 בני אדם נחטפו לעזה, ומשפחות שלמות הושמדו בבתיהן. הטבח הותיר קהילות הרוסות ופצע עמוק בלב החברה הישראלית. האירוע נחשב לאחד הפיגועים הקטלניים ביותר במאה ה-21. לפניכם רשימה המסבירה את הקשר בין גרניקה לטבח 7 באוקטובר, וכיצד יצירתו של פיקאסו הפכה למטאפורה חזותית שמהדהדת גם בזיכרון הקולקטיבי של ישראל בעת הזו.
לאחר שהתרשמנו בעוצמה ובכאב מיצג ה"גרניקה" המפורסם, עולה שאלה כואבת: האם יש קווים מקבילים בין זוועות העבר לבין הטבח שאירע בישראל בתאריך 7.10.23, באותה שבת שחורה?
ב-7 באוקטובר 2023 ביצע ארגון חמאס מתקפת טרור אכזרית על יישובי עוטף עזה ופסטיבל מוזיקה סמוך. באותו יום נרצחו באכזריות יותר מ-1,200 ישראלים, רובם אזרחים – כולל נשים, ילדים וזקנים. 251 בני אדם נחטפו לעזה, ומשפחות שלמות הושמדו. האירוע נחשב לאחד הפיגועים הקטלניים ביותר בהיסטוריה הישראלית. ההשוואה בין ציור של פיקאסו "גרניקה" לבין 7 באוקטובר, נועדה לבחון כיצד יצירתו הפכה למטאפורה חזותית שמחדדת גם בזיכרון הקולקטיבי של ישראל בעת הזו. כמו ביצירות של וינסנט ואן גוך, שבהן עולות תחושות של כאב נפשי ותקווה, גם "גרניקה" ממחישה כיצד אמנות יכולה להפוך לזעקה. כיום, לאחר 7 באוקטובר, רבים בישראל פונים לאמנות ככלי לביטוי, במיוחד במסגרת טיפול באמנות – יצירה שמסייעת לשחרר רגש ולעבד חוויות קשות.
לפניכם רשימה המסבירה את הקשר בין הגרניקה לטבח 7 באוקטובר – וכיצד יצירתו של פיקאסו הפכה למטאפורה חזותית שמהדהדת גם בזיכרון הקולקטיבי של ישראל בעת הזו.
הציור של פיקאסו אינו רק תיעוד – הוא מייצג סבל אנושי בזמן מלחמה. גם כיום, הוא ממשיך להדהד מול טרור ואלימות כלפי אזרחים.
אמנים בישראל תיארו את האירועים בציור, פיסול ושירה. רבים תהו האם תיוולד "גרניקה ישראלית" שתבטא את הכאב.
יצירה אמנותית הפכה לכלי בטיפול בנפגעים ובילדים מהעוטף. דרך יצירה, מתאפשר שחרור רגשי וביטוי של תחושות קשות.
קריקטורות ושלטים שילבו דמויות מוכרות מהציור של פיקאסו. דמות האם השכולה הופיעה לצד הסיסמה "Never Again".
כמו פיקאסו, גם אמנים ישראלים חשים שליחות לתעד ולהנציח. גרניקה העניקה השראה לתערוכות, פרויקטים ומיזמים אמנותיים.
חיבור אישי לפיקאסו גרניקה
כאומנית וכציירת ישראלית, החיבור שלי אל "גרניקה" של פיקאסו הוא אישי ועמוק. לראשונה נחשפתי לציור הזה במהלך צפייה בסדרת הדרמה "גאון" של נשיונל ג'יאוגרפיק, שעונתה השנייה הוקדשה לחיי פבלו פיקאסו. כבר הכרתי את פיקאסו כאמן רב-דמיון וכפורץ דרך בזרמים כמו קוביזם, אבל כאשר על המסך הופיע הציור "גרניקה" – נשאבתי מיד בעוצמה רגשית. משהו באופן שבו הדמויות צועקות מכאב בבד קפא אותי במקומי. ראיתי ביצירה הזו הוכחה שאמנות יכולה להיות הרבה יותר מ"יפה" – היא יכולה להיות צעקה, מחאה, אגרוף בבטן. אותה נקודת זמן הייתה עבורי מכוננת: פתאום הבנתי שאומנות אמיתית חייבת לבוא מהבטן, מן הרגש הכי גלוי ואותנטי.
לאורך שנותיי כציירת, תמיד השתדלתי להעביר מסר בכל ציור. אבל לאחר שנחשפתי ל"גרניקה", חל בי שינוי. אני יכולה להעיד שהשפעת היצירה הזו תרמה לגיבוש הזהות האמנותית שלי. אם שנים חיפשתי את "הקול שלי" כציירת, הרי שמצאתי אותו: להיות ציירת מחאה, ציירת עם אמירה חברתית.
אם אני מסתכלת על שוק האמנות בישראל היום, אני רואה בו יותר ויותר אנשים – אמנים, צופים ואספנים – שמעריכים אמנות שיש בה סיפור ונשמה. לא רק אסתטיקה גרידא, אלא תוכן שמעורר הזדהות או נותן כוח. במובן זה, אני מאמינה ש"גרניקה" של פיקאסו סללה את הדרך לכל אותן יצירות אמנות מקומית שמבקשות לגעת בנפש. היא הראתה לנו שאמן יכול לתפוס רגע של חשיכה גדולה ולהפוך אותו ליצירה שמפיצה אור של מודעות וחמלה.
לסיכום, השפעת "גרניקה" על שוק האמנות בישראל ניכרת לא רק בתערוכות או במכירות פומביות, אלא גם בלבבות ובמכחולים של אמנים ישראלים רבים – כולל אני עצמי. אנו לומדים ממנה את אומץ הלב לשקף את המציאות, את הרגישות לחוויות אנושיות קשות, ואת האמונה שאמנות יכולה לשמש כלי לריפוי חברתי. כאומנית וכחובבת אמנות, אני חשה תחושת תודה על קיומה של יצירה כזו, המכוונת אותנו אל תכלית האמנות: לרגש, לזעזע, לרומם את הרוח ולהעניק משמעות. זו בדיוק הסיבה שאני גאה להיות חלק מהעולם הנפלא של אומנות מקורית – עולם שבו ציור אחד יכול לשנות תודעה של אומה שלמה.