פיקאסו ממחאה ליצירה – גרניקה

פיקאסו ממחאה ליצירה – גרניקה

אחת מיצירות האמנות מהיותר מפורסמות של פיקאסו. צוירה בשנת 1937 בעקבות הפצצה של הנאצים את העיירה הבאסקית גרניקה. בשנה זו שררה מלחמת אזרחים, והפצצה זו גבתה את חייהם של 1600 הרוגים.

את היצירה הזו גיליתי במהלך הצפייה בסדרה "גאון" שעונתה השנייה מוקדשת לפיקאסו. מעבר למה שלמדתי עליו כאמן, הציור הזה תפס לי את העין במיוחד.

גם אני כציירת ציירתי ציורי מחאה לא פעם, ומפה מגיעה ההזדהות העמוקה שלי עם הגרניקה.

הציור עצמו:

לפי הסדרה "גאון" , לפני שפיקאסו הסכים לצייר את הגרניקה, היה עליו לחץ מאסיבי מהאוכלוסייה הבאסקית בגלל שהוא היה אמן מפורסם עוד בימי חייו. האוכלוסייה ידעה שציור מחאה של פיקאסו יגרור איתו הרבה תגובות.

הציור עצמו ענק מימדים (776 ס"מ רוחב על 349 אורך). גווני הצבעים של הציור הם בגווני שחור-אפור-לבן. ההשראה לצבעים הללו הגיעו בעקבות צילומי שחור לבן שהיו באותה התקופה.
פיקאסו שאף להראות באמצעות הגרניקה את זוועות המלחמה ואת האיום לחורבן. הוא הושפע מהציור "ניצחון המוות" שבזמנו היה על קיר בית חולים בפלרמו, וכיום נמצא במוזיאון שבארמון אבאטליס.

פיקאסו רצה ליצור רושם שהיצירה מעבירה את המראות כפי שהעיתון מציג אותן.
ניתן לראות נקודות קטנות בתוך כל דמות בציור, זה מסמל את הכיתוב הקטן בעיתון.

הגרניקה משלבת בין מספר סגנונות ציור – קוביזם בעל אופי של קולאז', קיטוע ועיוות מטמורפוזי (שינוי צורה).

 

בציור לא נראים אמצעי לחימה, אלא הרושם שם דגש יותר על אזרחים פשוטים. כל דמות נושאת איתה משמעות סמלית. לדוגמה, פיותיהם של הדמויות ובעלי החיים פעורים, כולם מאוימים ומפוחדים, חלקם גוססים וחלקם מתים.
דוגמה נוספת היא הדמויות הנשיות שבציור מעוותות, גופן שבור ומפורק באלימות המדגישה את הזוועה, האישה העולה בלהבות, האם ותינוקה המת והאישה הנסה על נפשה.
אלו הן רק חלק מהדוגמאות של הדמויות ופירושיהן בגרניקה.

העששיות ונורת החשמל, שני מקורות אור שונים, מבטאים בגרניקה שני עולמות מנוגדים – העששית מרמזת על חיים פשוטים כפריים, לעומת נורת החשמל המסמלת את הקידמה הטכנולוגית, אך היא מוקפת חודים המסמלים הרס ולאו דווקא קידמה. הסוס מסמל את האומה הספרדית הגאה, אך הפצועה.

החיבור שלי ל"גרניקה":

בכל שנותיי כציירת תמיד העברתי מסר בכל ציור.  היום אני יכולה להגיד שלאחר כמה שנים טובות של חיפוש הזהות האמנותית שלי שמצאתי אותה, והיא להיות ציירת מחאה.

לא מעט הושפעתי מאמנים שציירו ציורי מחאה שהם מפורסמים עד היום.  אמנים כמו פיקאסו, ואן גוך ועוד  עזרו לעיצוב זהותי האומנותית. הם סיפקו לי השראה לציורים שלי ולדרך שבה אני יכולה לבחור להעביר מסר.

אני אוהבת לשלב מסר רגשי, וציור הגרניקיה מעביר את המתבונן בקשת הרגשות שהציור מבטא.

לפעמים ציורים שנעשים מתוך כאב מביעים את המסר בצורה מדויקת גם אם הם קשים לצפייה.

יש לי מספר ציורים מחאתיים שהם לא קלים לצפייה וגם כאלה שכן קלים לצפייה.

לפעמים אני מציירת את הרגשות שלי תוך כדי מחשבה על המסר שארצה להעביר. לאחר שאני מגיעה להחלטה על המסר יותר פשוט לצייר.

פיקאסו בתחילה התנגד לצייר את הגרניקה ולהביע עמדה פוליטית.  עם הזמן הוא התרצה והסכים לצייר. את ההשראה לציור הוא שאב מתוך הטראומות והכאב שלו וחיבר את הכל לציור אחד גדול.

זה בדיוק מה שאני עושה כשאני מציירת ציור מחאה מתוך הכאב האישי שלי (בדרך כלל הם הציורים הכי יפים ונמכרים שלי.. אירוניה לא?).

למרות שלא כל ציור שלי הוא מחאתי, אבל הוא מלא ברגש ותמיד ישנו מסר נסתר לעין הצופה.

מכאן החיבור האישי לציור הגרניקה.

ספרו לי בתגובות מה אהבתם במאמר? ואיזה ציור מחאה אתם מכירים ואוהבים??

הרשמו לניוזלטר שלנו ותקבלו ישירות למייל את כל ההנחות והמבצעים הכי שווים!