קוביזם הוא אחד הזרמים המשפיעים והפורצי דרך באמנות המודרנית, וקשור במיוחד בשמו של האמן פבלו פיקאסו. סגנון זה, שהחל להתפתח בתחילת המאה ה-20, חולל מהפכה באופן שבו אמנים תיארו את המציאות. במקום לצייר אובייקט בדיוק כפי שהוא נראה מזווית יחידה, פיקאסו ואמנים אחרים פירקו את הנושא לצורות בסיסיות והציגו אותו ממספר נקודות מבט בו-זמנית.
מהו קוביזם פיקאסו ולמה הוא סגנון מכונן?
הקוביזם (Cubism) של פבלו פיקאסו הוא זרם אוונגרדי באמנות שהופיע בתחילת המאה העשרים, ונחשב למהפכני בשל שבירת המוסכמות של ציור ופיסול מסורתיים. פיקאסו, יחד עם האמן הצרפתי ז'ורז' בראק, הוביל את המגמה הזו בפריז. הרעיון המרכזי בקוביזם הוא הצגת מציאות מרובת ממדים על משטח דו-ממדי.
האמן מציג את האובייקט מכמה זוויות ראייה בעת ובעונה אחת, על ידי פירוקו לצורות גיאומטריות פשוטות וחיבורן מחדש בצורה יצירתית. גישה חדשנית זו ביטלה את הפרספקטיבה האחת והקבועה של הרנסאנס, ודחתה את הריאליזם המסורתי לטובת שפה חזותית חדשה. בזכות זאת הקוביזם הפך לסגנון מכונן בתולדות האמנות: הוא שחרר את האמנים מהצורך לעקוב אחרי המציאות באופן פוטוריאליסטי, ופתח פתח לסגנונות מודרניים רבים שבאו לאחריו . למעשה, קשה לדמיין את התפתחות האמנות המופשטת ואוונגרדית ללא הניסוי הנועז שהציג הקוביזם.
ראוי לציין שהקוביזם של פיקאסו לא מתמצה רק בציור פורטרטים מוזרים. הוא השפיע על מגוון נושאים וז'אנרים: טבע דומם, נופים ודיוקנאות קיבלו כולם פרשנות קוביסטית. אפילו נושאים "רגילים" לכאורה כמו ציורי נוף, פורטרט ציור או חיות ציורים זכו לעיבודים קוביסטיים אצל פיקאסו ועוקביו, שבהם גם הרים, פנים ובעלי-חיים פורקו והורכבו מחדש בצורות זוויתיות.
4 שלבי הקוביזם פיקאסו
נהוג לחלק את התפתחות הקוביזם לכמה שלבים מובחנים, בהתאם לשינויים בסגנון ובגישות שפיקאסו (ולעיתים בראק) אימץ במהלך השנים 1907 עד 1914. . חלוקה זו מסייעת להבין את האבולוציה של הסגנון הקוביסטי:
- הקוביזם הססני (1907–1909): פיקאסו בהשפעת סזאן ואמנות אפריקאית, החל לפרק צורות ולהציג אותן מזוויות שונות. נוצרו יצירות כמו "שלוש נשים" עם צבעוניות מונוכרומטית. זהו השלב שבו הקוביזם התחיל להתהוות.
- הקוביזם האנליטי (1909–1911): שלב אינטלקטואלי ומופשט יותר – פירוק אובייקטים לצורות גיאומטריות קטנות, לרוב בגווני חום ואפור. הדגש עבר מהדמות עצמה למבנה הפנימי שלה וליחסים המרחביים.
- הקוביזם הסינתטי (1912–1914): פיקאסו מתחיל להחזיר צבע לתוך היצירה ומשלב טכניקות של גזירה, קולאז' וטקסט. כאן מופיעות לראשונה יצירות אמנות קולאז' – שילוב חומרים מהמציאות כמו עיתונים וטפטים ביצירה עצמה.
השפעת הקוביזם פיקאסו על אמנים אחרים ועל התפתחות האמנות המודרנית
הקוביזם של פיקאסו חולל מהפכה בעולם האמנות, שינה את פני הציור והפיסול והשפיע על אמנים רבים במאה ה־20. דרך פירוק הצורה והשימוש בזוויות חדות, נוצרו יצירות שהדגישו את מבנה העצם והמרחב. זרמים כמו הפוטוריזם והסופרמטיזם אימצו את הגישה, והקוביזם הפך לשפה אמנותית עולמית שהשפיעה גם על עיצוב, אדריכלות וקולנוע.
אמנים מודרניים ממשיכים לשאוב השראה מהקוביזם עד היום – חלקם מתוך מחקר צורני, אחרים מתוך התבוננות באמנות מופשטת. בימינו, קל יותר לזהות סגנונות קוביסטיים דרך כלים דיגיטליים כמו קטלוג ציורים מקוון, שמאפשר לחובבי אמנות להעמיק בהשפעות החזותיות של הזרם הזה ולרכוש יצירות שמחברות בין מסורת לחדשנות.
השפעת הקוביזם פיקאסו על אמנות ישראלית בת זמננו
הקוביזם של פיקאסו השפיע גם על האמנות הישראלית מראשית דרכה, במיוחד בשנות ה־20–30 של המאה ה־20. אמנים ישראלים אימצו את שפת הפירוק והצורניות הגיאומטרית כדי לבטא זהות אישית ולאומית. הקוביזם שולב עם מאפיינים מקומיים ונטמע ביצירות של דמויות כמו ראובן רובין ונחום גוטמן. כיום ניתן לזהות את השפעת הקוביזם גם אצל אמנים עכשוויים, במיוחד בציורים בעלי קו גרפי, חיתוך חד וריבוי נקודות מבט. בולטים גם אמנים שמציעים ציורים בהזמנה אישית בהשראת סגנון קוביסטי, תוך התאמה לסיפור אישי של המזמין. כך ממשיך הקוביזם להתחדש ולחיות בתוך ההקשר התרבותי הישראלי.
גם בתחום הפיגורטיבי הרחב בישראל אפשר לראות השפעות קוביסטיות: קירוב פרטים אל הצופה, פרספקטיבה שבורה, פירוק צורני, וצבעוניות מצומצמת. אמנים עכשוויים מקומיים משלבים בין הקוביזם הקלאסי לתכנים ישראליים, לעיתים עם טקסט אישי, דימוי של נוף מקומי, או דיוקן בסגנון חופשי. חלקם יוצרים עבודות שנראות מודרניות אך מושפעות ישירות מקוביזם, ומשלבים בעבודתם חומרים וטכניקות עכשוויות – כולל מדיה דיגיטלית, קולאז’ים, ואף אלמנטים מתוך גרפיקה עכשווית.
בין קוביזם פיקאסו vs ספומאטו של לאונרדו דה וינצ'י
לפניכם טבלה תמציתית המשווה בין הגישה החדשנית של הקוביזם של פיקאסו לבין הסגנון הקלאסי של סופמאטו בטכניקת ציורים של לאונרדו דה וינצ'י – שתי גישות שממחישות כיצד אמנות מבטאת רגש, רעיון ופרשנות שונה של המציאות.
השוואה | קוביזם של פיקאסו | סופמאטו של לאונרדו דה וינצ'י |
מקור | זרם מודרניסטי שנולד מתחושת פירוק וצורך בביטוי אישי. | טכניקה קלאסית מהרנסאנס, מבוססת על אור וצל. |
סגנון | גיאומטריה, פירוק צורות, קומפוזיציה ניסיונית. | רכות, שכבות שקופות, קו ריאליסטי נקי ומעודן. |
מטרה | לפרק את המציאות, לייצר מתח חזותי, הצהרה אמנותית. | ליצור תחושת טבעיות, עומק ושקט פנימי בציור. |
ביטוי רגשי | חד, קצבי, ריבוי זוויות – כמעט כאוטי. | רגשי, עדין, מתמקד בתחושות דרך אור רך. |
השפעה על האמנות כיום | בולט בעיצוב גרפי, קולאז'ים מודרניים ומחאה חזותית. | ממשיך להשפיע על דיוקנאות וציורים איטיים. |
דוגמה ליישום בגלריה | ציור חופשי גיאומטרי עם טקסטים או חיות. | ציורים של לאונרדו דה וינצ'י בהשראה ריאליסטית. |
מאפיינים ייחודיים של סגנון הקוביזם פיקאסו
לסגנונו הקוביסטי של פיקאסו יש כמה מאפיינים בולטים שקל לזהות, וחשוב להכירם כדי להבין את היצירות:
- פירוק וצירוף חדש של אובייקטים: במקום לצייר את האובייקט כמו שהוא נראה, פיקאסו פירק אותו לצורות גיאומטריות והציג זוויות שונות. כך מתקבל ציור שמזמין חשיבה חדשה על מבנה ודימוי. השיטה מזכירה גם עבודה עם צבעי זכוכית, שבה הצופה בוחן את הנראה דרך שכבות מרובדות.
- פרספקטיבה מרובת־זוויות (סימולטנית): בציורים אין נקודת מבט אחת ברורה – האמן מציג מספר נקודות במקביל. כך נוצרת תחושת תנועה, עומק ודינמיקה. הטכניקה הזו משפיעה גם על תחומים כמו ציור אקריליק למתחילים, שבהם מתנסים בזוויות ובחיפוש אחר מבנה חזותי.
- שימוש בצורות גיאומטריות פשוטות: פיקאסו השתמש בריבועים, עיגולים וקונוסים כבסיס לציוריו. השפה הזו הופכת את הקומפוזיציה לברורה יותר אך גם מופשטת. מתאימה לכל גיל – מתלמיד ועד אספן, ומציבה אתגר מרתק ליוצרים.
- קומפוזיציה "שטוחה" ודחוסה: הציורים נראים שטוחים יותר, ללא עומק מסורתי. האובייקטים נדחסים לתוך השטח ונראים קרובים זה לזה. התוצאה מחזקת את העוצמה הרגשית של הדימוי.
- גישה רגשית ואישית: למרות המבנה הגיאומטרי, בקוביזם של פיקאסו יש מימד רגשי חזק. זו לא רק טכניקה, אלא גם ביטוי לעולמו הפנימי. כל יצירה מספרת סיפור אישי עם נקודת מבט ייחודית.
מעניין לציין שבניגוד לציפיות רפואיות, חוקרים מצאו קשר בין סגנון פיקאסו לפרצופים גיאומטריים לבין תופעות נוירולוגיות שחווים אנשים בזמן מיגרנה. תיאורים של מטופלים כוללים עיוותים חזותיים, כמו קווים גלייים ואובייקטים מתפצלים – ממש כמו בציורי קוביזם. המוח מעבד את המציאות אחרת בזמן התקף, מה שמעלה שאלות חדשות על תפיסה חזותית. זו דרך חזקה להסביר מה זה מיגרנה לא דרך תיאור קליני, אלא דרך התבוננות אמנותית. יש אמנים שטוענים שציור בזמן מיגרנה עוזר להם לבטא את התחושה שלא ניתנת להסבר במילים.
מאפיינים ייחודיים של סגנון הקוביזם פיקאסו
לאחר כל ההכרה ההיסטורית והחשיפה המחודשת לקוביזם, עולה השאלה: איך ציורי קוביזם עדיין מצליחים לרגש ולהיות רלוונטיים? חלק מהסיבה נעוצה בכך שפיקאסו יצר מתוך פירוק אישי ורגשי – דרך לצייר את העולם מבפנים החוצה. הקווים הגיאומטריים, החיתוכים החדים והמבנים השבורים מצליחים לבטא תחושות פנימיות סוערות. במובן מסוים, זהו ביטוי חזותי שמתאר היטב גם חוויות של דיכאון, בלבול או רצון להתחיל מחדש.
קוביזם מציע מבט חדש על המציאות – כזה שאינו מתיימר לייפות אותה. במקום סדר והרמוניה, יש בו חופש צורני, חיפוש עצמי ומקום לבלתי צפוי. אולי זו גם הסיבה שציירו קוביזם ממשיכים למשוך קהל צעיר ואמנים בני זמננו. הם מחפשים אמת גולמית, ייחודיות ודרכים לא שגרתיות לבטא רגש. הקוביזם מצליח לגעת, כי הוא מזכיר לנו שדווקא מהשברים – נוצרת יצירה שלמה.
רעיונות לציורי קוביזם מותאמת לילדים
הסגנון הקוביסטי לא חייב להישאר נחלת מוזיאונים – הוא יכול להיות השראה נהדרת לפעילויות יצירה לילדים ובני נוער. הנה כמה רעיונות ידידותיים לפעילות בהשראת פיקאסו, שמעודדים יצירתיות, הבנה של צורה וצבע, והרבה כיף:
- פנים קוביסטיים משולבים: חלקו דף לשני צדדים – כל צד בצבע וסגנון שונה. בקשו מהילדים לצייר פנים משולבים ולשבור את הסימטריה. הסבירו שקוביזם הוא דרך לבטא פנים לא לפי המציאות אלא לפי תחושה.
- צביעת דמויות גיאומטריות: ציירו גוף או דמות באמצעות צורות (עיגולים, ריבועים, משולשים). הדגישו שכל חלק יכול להיות בגודל או זווית שונה – זה בסדר! שיטה נהדרת להמחשת רעיון הקוביזם לילדים צעירים.
- ציור קוביסטי על מוזיקה: השמיעו קטע מוזיקלי ובקשו מהילדים לצייר מה שהם מרגישים תוך כדי. הציעו להשתמש בצורות וצבעים חדים. אפשר גם לצייר על גבי קנבס, וליצור חוויה של אמנות מקורית אישית.
- ציירו טבע בשבירה גיאומטרית: הציעו לצייר עץ, בית או חיה בצורות גיאומטריות בלבד. זו דרך חווייתית להפוך נושא פשוט ליצירה מופשטת. מתאים גם לשיעורי אמנות מקורית ביסודי.
- משחקי "חפש קוביזם": הפעילו משחק זיהוי של קווים, זוויות, צבעים מנוגדים ודימויים שבורים. ילדים נהנים לזהות את הקוביזם סביבם – באמנות, ספרים או אפילו באריזות של מוצרים בבית.
לסיכום, פשוטות, נגישות ומלאות הבעה, יצירות קוביזם יכולות להוות כלי מופלא לילדים לביטוי אישי, דמיון ושחרור יצירתי. דרך צורות גיאומטריות, צבעים מנוגדים ושבירת המציאות הקלאסית, קוביזם מזמין ילדים לחשוב אחרת ולחוש חופש אמנותי אמיתי. בין אם זה ציור פנים צבעוני או עץ "שבור", מדובר באמנות שמשחררת את הכללים ומעודדת חקירה. בעזרת הדרכה פשוטה, כל ילד יכול ליצור יצירה ייחודית, מקורית ובעיקר כזו שהוא גאה בה.