בהבנה הולכת ומעמיקה של הקשר בין גוף לנפש, מתברר שסרוטונין ממלא תפקיד מפתח כמעט בכל היבט של התחושה האנושית החל ממצבי רוח ועד תחושת כאב, שינה ותגובה ללחץ. חוסר איזון ברמה שלו משפיע לא רק על הנפש, אלא גם על תפקודים פיזיים יומיומיים. בעוד תרופות נוגדות דיכאון מבקשות לתקן את המחסור באמצעים כימיים, יותר ויותר אנשים מגלים שהעיסוק באמנות יכול לעורר תגובה טבעית ועוצמתית בגוף. היצירה מפעילה אזורים במוח שמקושרים להנאה, ריכוז ותחושת משמעות וכשמציירים מתוך רגש, הגוף מגיב בהתאם.
סרוטונין הוא כאמור כימיקל חיוני במוח ובגוף המתפקד הן כנוירוטרנסמיטור והן כהורמון. במערכת העצבים המרכזית, סרוטונין אחראי להעברת אותות בין סינפסות (מרווחים בין תאי עצב), ובכך מתאם מגוון פעולות ותחושות. הוא תורם בין היתר לוויסות תחושת האושר, הרוגע והיציבות הנפשית שלנו.
כאשר רמת הסרוטונין במוח תקינה, אנו חשים מרוכזים ורגועים ביותר. ואילו רמה נמוכה של סרוטונין נקשרת למצבי דיכאון, חרדה, קשיי התמודדות עם לחץ נפשי והתקפי מיגרנה. בנוסף, סרוטונין משפיע על תהליכים כגון שינה (הוא חומר מוצא לייצור המלטונין – "הורמון השינה"), תיאבון ועיכול, תפיסת כאב, התנהגות אגרסיבית, זיכרון ואפילו ליבידו.
תסמונת סרוטונין היא מצב רפואי חמור שנגרם מעודף סרוטונין במערכת העצבים. מצב נדיר זה קורה לרוב כתופעת לוואי של תרופות או שילוב תרופות המגבירות את פעילות הסרוטונין. התסמונת מתאפיינת במגוון סימפטומים נוירולוגיים ופיזיולוגיים: התסמינים כוללים טמפרטורת גוף גבוהה, אי-שקט או עצבנות, רפלקסים מוגברים, רעד, הזעה מוגברת, אישונים מורחבים ושלשולים.
ללא טיפול, עלולים להופיע התקפים (פרכוסים) ואף התמוטטות שרירים כללית, מצב המסכן חיים. תסמונת סרוטונין מחייבת זיהוי מהיר והתערבות רפואית דחופה. הטיפול כולל הפסקה מידית של תרופות שגרמו לעודף, מתן תרופות תומכות (למשל חוסמי סרוטונין, הרגעה) וטיפול סימפטומטי בהתאם לחומרת התסמינים. למרבה המזל, רוב המקרים הקלים יתאוששו לחלוטין עם טיפול ותמיכת הצוות הרפואי, אך במקרים חמורים התסמונת עלולה להיות קטלנית ללא טיפול הולם.
רמת הסרוטונין בגוף ובמוח מושפעת ממגוון גורמים ביולוגיים וסביבתיים.
להלן רשימה מפורטת של כל הגורמים:
מחקרים מצביעים על קשר הדוק בין חוסר איזון בסרוטונין לבין מיגרנות. למעשה, סרוטונין מסתמן כאחת החוליות המשותפו" המסבירות מדוע לעיתים קרובות דיכאון וכאבי ראש ממושכים (כמו מיגרנות) מופיעים יחד אצל אותם אנשים. ירידה כרונית בתפקוד המערכת של הורמון הסרוטונין היא אחד המנגנונים שיכולים להוביל הן להתפתחות דיכאון והן להתפתחות התקפי מיגרנה.
במהלך התקף מיגרנה נמצא כי רמות הסרוטונין במוח צונחות, מה שגורם לשחרור חומרים מתווכים שמעוררים כאב בכלי הדם בראש. בהתאם להבנה זו, חלק ניכר מהטיפולים התרופתיים למיגרנה פועלים דרך מערכת הסרוטונין. תרופות ממשפחת הטריפטנים, למשל, מפעילות קולטני סרוטונין מסוימים ובכך מכווצות כלי דם במוח ומקלות על כאב המיגרנה. גם תרופות מניעתיות למיגרנה (כמו חוסמי בטא מסוימים או נוגדי דיכאון טריציקליים) משפיעות בעקיפין על המערכת הסרוטונרגית.
עם זאת, יש לשים לב בשילוב טיפולים: שימוש מקביל ולא מבוקר בתרופות נוגדות דיכאון (המעלות סרוטונין) יחד עם תרופות נגד מיגרנה (כדוגמת טריפטנים) עלול ליצור עודף סרוטונין ולהסתיים בתסמונת סרוטונין מסוכנת. לכן רופאים מזהירים מטופלים הסובלים הן מדיכאון והן ממיגרנה להימנע משילוב תרופות ללא פיקוח, ומעודדים לנטר הופעת תסמינים חשודים (כמו אי-שקט, דופק מהיר, הזעה חריגה) בעת טיפול תרופתי משולב.
אני, חנה ציירת ואמנית, ובמשך שנים רבות התמודדתי עם תחושות דיכאון, חרדה והתקפים קשים של מיגרנה עם בחילה שנבעו בין היתר מחוסר איזון בסרוטונין. כמי שסובלת גם ממיגרנות כרוניות, חוויתי על בשרי את נפילות מצב הרוח והייאוש שמגיעות כאשר רמות הורמון האושר נמוכות מהנדרש. במשך הזמן גיליתי שאת מה שהסרוטונין לא מספק לי באופן ביוכימי. אני יכולה לנסות לקבל דרך היצירה האמנותית. האמנות הפכה עבורי לכלי תרפויטי עוצמתי, ואפשרה לי לפרוק רגשות, לקבל משמעות ולחוות שמחה וסיפוק גם בתקופות קשות.
כאמנית, מצאתי השראה ביצירות מופת שהביעו רגשות עזים. במיוחד ריגשה אותי הידיעה שאמנות יכולה לשמש לא רק לביטוי אישי אלא גם כזעקה חברתי למשל, הציור גרניקה של פיקאסו שבו האמן העביר ביקורת חריפה וכאב על זוועות המלחמה דרך ציור כמחאה. אם פיקאסו הצליח לבטא כך את הסבל ולהשפיע על התודעה, אולי גם אני אוכל לתעל את הכאב הפנימי שלי למשהו מוחשי ויצירתי.
לעיתים, בתקופות של דכדוך וחוסר אנרגיה, הייתי ניגשת לקנבס ומניחה לצבעים להוביל אותי. גיליתי שכאשר אני מציירת מתוך רגש גולמי הכעס, הפחד או העצב מקבלים צורה וצבע, ובכך מתחילים לאבד מכוחם המאיים עליי. יום אחד, בעיצומו של משבר רגשי קטן, החלטתי לצייר משהו שקשור למוזיקה כדי לשמח את עצמי. כך נולד אצלי ציור של גיטרה צבעוני ומופשט. ציירתי גיטרה מוקפת בצבעים עזים וסוערים, כמין שיקוף של סערת הנפש שלי, ובמהלך הציור שמתי ברקע שירים אהובים. המוזיקה והאמנות התחברו לרגע טיפולי אחד, ובסוף התהליך הרגשתי הקלה של ממש. ברגע שסיימתי את הציור, הבטתי בו ראיתי לא רק כלי נגינה, אלא השתקפות של מה שהרגשתי זה היה כאילו הוצאתי חלק מהתחושות השליליות מתוך ראשי והנחתי אותן על הבד. זו הייתה חוויה מעצימה ומשחררת.
עם הזמן אימצתי עוד ועוד דרכי יצירה כדי להתמודד עם חוסר בסרוטונין ותחושות דיכאון. למשל, פעמים רבות בחרתי לצייר אלמנטים מהטבע ומעולם החי שהעניקו לי שלווה. יש לי סדרה של חיות ציורים שיצרתי בזמן שהרגשתי צורך בנחמה או עבור לקוחותיי. התמקדתי בפרטים היפים שבטבע, כמו נוצות של ציפור או פרווה של חתול, ותוך כדי ציור הרגשתי שאני שואבת כוחות מהיצירה.
במהלך ההתמודדות האישית שלי, חקרתי ולמדתי איך להעלות סרוטונין בדרכים טבעיות ויומיומיות, ואימצתי להרגליי כמה טכניקות יעילות במיוחד. שילבתי פעילות גופנית בשגרת החיים. התחלתי בשני אימונים בשבוע ביתיים. פעילות זו לא רק הסיחה את דעתי מדאגות, אלא גם הרגשתי כיצד אחרי כל אימון מצב הרוח שלי משתפר.
כיום ידוע שפעילות גופנית מעודדת שחרור סרוטונין ודופמין במוח ותורמת להפחתת מתחים. דאגתי להפחית שתייה מתוקה מרובה בסוכר כמו פיוז טי, עברתי לשתות מים או מיץ מהול במים. שינויים אלו בהחלט תרמו לשיפור הדרגתי הן נפשית והן פיזיים עם הפחתה משמעותית של התקפי מיגרנה. כחלק מהרצון לטפל בעצמי בצורה בריאה, צמצמתי מאוד הרגלים מזיקים. אמנם הייתי סקפטית לגבי השפעת צעדים כאלו, אבל לאחר מספר שבועות הבחנתי שאני יותר יציבה ופחות חרדה.
ולבסוף המשכתי לצייר. האמנות הייתה ותישאר הכלי הטוב ביותר עבורי להעלאת מצב הרוח. בכל פעם שאני שקועה ביצירה, אני חווה זרימה (Flow), מצב של ריכוז עמוק והנאה, שבמהלכו הדאגות נמוגות. אחרי ציור של שעה-שעתיים, אני יוצאת עם תחושת סיפוק, והבור הנפשי שנמצא שם בבוקר כבר פחות עמוק. אני באמת מאמינה שדרך היצירה הצלחתי לעודד אצל עצמי שחרור של "כימיקלים טובים" במוח אולי סרוטונין, אולי גם אנדורפינים. בכל מקרה, האמנות עבורי היא תרופה ללא תופעות לוואי.
נקודה חשובה בהקשר של SSRI היא הזהירות בשילוב עם חומרים אחרים משום ששילוב תרופות מקבוצת ה- SSRI עם אלכוהול אינו מומלץ. כי אלכוהול עלול להגביר את תופעות הלוואי ולהפריע לפעולת התרופה על הסרוטונין. שילוב SSRI עם תרופות אחרות שמשפיעות על סרוטונין (כמו תרופות נגד מיגרנה מסוג טריפטן, או תרופות נוגדות כאב אופיאטיות מסוימות) עלול לגרום לעודף סרוטונין ולהוביל לתסמונת סרוטונין שדנו בה קודם, ולכן רופאים מקפידים לוודא שכל תרופה חדשה מתאימה לטיפול המשולב.
חשוב גם לדעת שהשפעת ה-SSRIs אינה מיידית: בדרך כלל לוקח מספר שבועות מתחילת הטיפול ועד שהמטופל מרגיש שיפור משמעותי במצב הרוח. ההסבר לכך הוא אדפטציה (הסתגלות) של המוח, למרות שהתרופה מעלה מיד את רמות הסרוטונין בסינפסות, נדרש זמן עד שהקולטנים והמסלולים העצביים "מתכווננים" מחדש למצב החדש. לפיכך, מטופלים נדרשים להתמיד בנטילת התרופה מספר שבועות לפני הסקת מסקנות לגבי יעילותה, ובמקביל להיות במעקב רפואי כדי להתאים מינון או להחליף תרופה במידת הצורך.
כאשר מדברים על טיפול תרופתי המשפיע על סרוטונין, מתייחסים לרוב למנגנון של עיכוב ספיגה חוזרת של סרוטונין. מה זה אומר? לאחר שסרוטונין משתחרר למרווח הסינפטי בין שני תאי עצב ומעביר את המסר העצבי, הוא נספג מחדש חזרה אל תוך תא העצב הקודם באמצעות נשא מיוחד בשם SERT. הספיגה החוזרת הזו מפסיקה את פעולת הסרוטונין וממחזרת אותו לשימוש חוזר. תרופות מקבוצת SSRI או בעברית: מעכבי קליטה חוזרת בררניים של סרוטונין, חוסמות את הנשא הזה, ובכך מונעות מהסרוטונין להיספג חזרה לתא העצב המשדר. כתוצאה מכך, הסרוטונין נשאר זמן רב יותר במרווח הסינפטי, מצטבר בריכוז גבוה יותר ומשפיע בעוצמה גדולה יותר על תא העצב הקולט. למעשה, SSRIs "מרמים" את המוח לחשוב שיש יותר סרוטונין זמין, וכך מסייעים לתקן באופן עקיף מצב של חסר סרוטונין במוח.
תרופות ה-SSRI חוללו מהפכה בתחום הפסיכיאטריה מאז סוף שנות ה-80, כשהתרופה הראשונה פרוזאק אושרה לשימוש. אחריה פותחו תרופות נוספות כמו ציפרלקס, לוסטרל, סרוקסט ואחרות שכולן חולקות את אותו מנגנון בסיסי של עיכוב ספיגת הסרוטונין.
תרופות אלו מיועדות בעיקר לטיפול בדיכאון, אך גם בהפרעות חרדה, בהפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) ואף בבעיות נוספות. היתרון שלהן על פני דור התרופות הקודם הוא בהפחתת תופעות הלוואי. עם זאת, תרופות אלו לא פטורות מתופעות לוואי שונות. חלק מהמטופלים חווים בחילות, אי-שקט, הפרעות שינה או ירידה בחשק המיני בתחילת הטיפול. תופעות אלו לרוב חולפות או מתמתנות עם הזמן.
ההבנה של הקשר בין סרוטונין לבריאות הנפש צברה תאוצה בשלהי המאה ה-20, עם פיתוח תרופות ה-SSRI ותיאוריית "הכימיה של מצב הרוח". דיכאון בעיקרו זוהה כהפרעה הקשורה למחסור תפקודי בסרוטונין במוח, והעובדה שתרופות המגבירות סרוטונין משפרות את מצבם של רבים מהסובלים מדיכאון חיזקה הנחה זו. ואכן, רמות נמוכות של סרוטונין נקשרו סטטיסטית לדיכאון, חרדה והפרעות מצב רוח נוספות.
מחקרים עדכניים מצביעים על כך שהתמונה מורכבת יותר ממחסור בסרוטונין = דיכאון. נראה כי הסרוטונין הוא חלק אחד בפאזל רחב, הכולל גם עוד הורמונים (כמו דופמין ונוראדרנלין), הורמוני לחץ (קורטיזול) וגורמים דלקתיים כמו מיגרנה, שכולם יחד משפיעים על מצב הרוח. לכן כיום מקובל לחשוב שדיכאון אינו נובע רק מ"חוסר בסרוטונין" אלא ממכלול שינויים מוחיים, וה-SSRIs עובדים ככלי עזר חשוב אך לא בלעדי.
חשוב להדגיש שלמרות התפקיד המרכזי של סרוטונין, המדע מכיר בכך שבריאות הנפש מושפעת ממגוון רחב של גורמים. סרוטונין טבעי נוצר על ידי זה שהגוף שלנו מייצר ומווסת בעצמו. הוא חלק ממערכת מורכבת. יש אנשים עם נטייה גנטית לפעילות נמוכה יותר של סינפסות סרוטונין, או עם פחות קולטנים, ויש כאלה שאצלם דווקא סטרס ממושך או טראומה גרמו לשינויים בתפקוד המערכת הזו. לכן, הטיפולים בהפרעות נפש כיום משלבים לעיתים קרובות גם תרופות המשפיעות על סרוטונין, גם פסיכותרפיה לשינוי דפוסי חשיבה והרגלים, וגם התערבויות באורח החיים. המדענים ממשיכים לחקור ולהתדיין על "השאלת הסרוטונין".
תרפיה באמנות היא תחום שמתבסס על הרעיון שיצירה ואמנות יכולות לשמש ככלי טיפולי לשיפור בריאות הנפש, ואפילו להשפיע על תהליכים ביוכימיים במוח. העיסוק בסוג כלשהו של אמנות כמו ציור, פיסול, מוזיקה, ריקוד, כתיבה וכדומה, מפעיל אזורים רבים במוח, ולעיתים קרובות מסייע בעיבוד רגשי, בהפחתת מתחים ובשיפור מצב הרוח.
מחקרים עדכניים מצביעים על כך שתרפיה באומנות אינה רק נחמדה לתחושה, אלא יכולה לחולל שינויים מדידים החומרים הכימיים במוח. יצירה אמנותית מהווה למעשה סוג של תרפיה טבעית שהגוף מגיב אליה בהפרשת חומרים משפרי מצב רוח. לדוגמה, נמצא שעיסוק ביצירה מאפשר הפחתת רמות קורטיזול (הורמון הסטרס) בגוף, מעלה רמות סרוטונין ומסייע בוויסות רגשי. במילים אחרות, כשאדם מצייר, מפסל או רוקד, המוח שלו עשוי לייצר יותר סרוטונין ודופמין תגובה פיזיולוגית שמובילה להרגשה טובה יותר, גם בלי תרופות.
חשוב להדגיש שתרפיה באמנות אינה באה במקום טיפול רפואי או פסיכולוגי סטנדרטי במצבי חוסר איזון כימי קשה, אך היא יכולה להיות כלי משלים רב-עוצמה. עבור מי שסובל ממצב רוח ירוד או חרדה, התחלת עיסוק יצירתי, בין אם זה לצייר יומן ויזואלי, להשתתף בקבוצת תיאטרון, לנגן או אפילו לרקוד, יכולה לעזור לגוף לעשות סדר.
בעיות הנובעות מחוסר איזון בסרוטונין, בין אם מדובר ברמה נמוכה מדי ובין אם בעודף, דורשות התאמת טיפול אישי ומדויק.
הגישה הטיפולית תלויה כמובן בסוג הבעיה:
טיפולים משלימים ותוספים: חלק מהאנשים פונים גם לפתרונות אלטרנטיביים או משלימים לשיפור רמות הסרוטונין. אחד המוכרים הוא שימוש בתוסף 5-HTP (חומר ביניים בהפקת סרוטונין מטריפטופן) או בטריפטופן עצמו, במטרה להגביר את ייצור הסרוטונין בגוף. אחרים משתמשים בצמחי מרפא כמו היפריקום (פרע מחורר, St. John's Wort) הידוע בהשפעתו נוגדת הדיכאון. מחקרים הראו כי הוא עשוי לסייע במקרים קלים-בינוניים של דיכאון כנראה דרך עידוד פעילות סרוטונין, אם כי בדיוק באיזה מנגנון אינו ברור לחלוטין.
התשובה לשאלה מה זה סרוטונין ולמה הוא כל כך חשוב לנו מסבירה כי סרוטונין הוא הורמון חשוב מאוד לבריאות הפיזית והנפשית של האדם. חוסר בסרוטונין מתבטא החל ממצב הרוח, דרך דפוסי השינה והתיאבון, ועד לתהליכי ריפוי פיזיים ותחושת הכאב. למרבה המזל עומדות לרשותנו דרכים מגוונות לטפל בכך מתרופות וייעוץ רפואי ועד שינויים יומיומיים באורח החיים.
מעבר לטיפולים הרפואיים, עולם היצירה והאמנות מציע ערוץ ייחודי לתמיכה נפשית-פיזית העוזרת להפחית סטרס ולהגביר הפרשת סרוטונין .באופן טבעי שילוב בין הידע המדעי לבין הכוח המרפא של היצירה עשוי לאפשר לנו להתמודד טוב יותר עם אתגרי הנפש, לאזן את מוחנו וגופנו, ובעיקר את הנפש. אז אם אתם סובלים מחוסר של סרוטונין, אני מזמינה אתכם ליצור איתי קשר עוד היום ולהזמין ציור רגשי מאתר הציורים שלי.
אני חנה קרנגל, ציירת ויוצרת אמנות מקורית – אתר ציורים רגשיים. היצירות שלי משלבות צבע, רגש ומשמעות, ומיועדות להעניק השראה וחיבור אישי לכל מי שצופה בהן. כל ציור נוצר באהבה ותשומת לב לפרטים, מתוך רצון לשמח ולהוסיף יופי לעולם.
הרשמו לניוזלטר שלנו ותקבלו ישירות למייל את כל ההנחות והמבצעים הכי שווים!
